הודעה

התמוטטות
No announcement yet.

בלק הוק UH-60

התמוטטות
X
 
  • סינון
  • זמן
  • הצג
Clear All
הודעות חדשות

  • בלק הוק UH-60

    בנושא זה נעסוק במסוק הבלק הוק או בשמו הלועזי Black Hawk ואני נרחיב בעיקר על גירסאותיו ודגמיו.... אני מקווה שתהנו מהתחקיר שעשיתי.
    אני יודע שזה הולך להיות אשכול ארוך מאוד אבל הוא יכול להיות שימושי בשבילכם אז תהנו!
    אז נתחיל עם מידע כללי על המסוק..UH-60 בלק הוק מסע"ר (מסוק סער) בינוני, מתוצרת חברת סיקורסקי האמריקנית.
    נמצא בשירות צבאות רבים, ומשמש כמסוק הסער העיקרי של צבא ארצות הברית.
    המסוק נכנס לשירות חיל האוויר הישראלי בשנת 1994, ומכונה בחיל "ינשוף"
    לחיל האוויר יש שלושה גירסאות של הינשוף והן: "ינשוף 1", "ינשוף 2", ו"ינשוף 3"

    שלבי הפיתוח של המסוק:

    כבר ב-1971, עוד לפני תום מלחמת וייטנאם, הוציא הצבא האמריקאי מיכרז להספקת מסוק תובלה טקטי, שבו ניתן דגש רב על כושר השרידות והנשיאה שלו.
    המסוק פותח משנת 1972, בהתאם לדרישה של הצבא האמריקני למסוק סער מתקדם שיחליף את הבל 205, בעקבות מלחמת וייטנאם. אב הטיפוס הראשון (YUH-60) טס באוקטובר 1974. הבלק הוק (UH-60A) נבחר ונכנס לשירות בשנת 1979. תקופה קצרה לאחר מכן, החל הפיתוח של דגמים שונים של המסוק המיועדים למשימות ייחודיות, כמו גם גרסאות ימיות.
    הבלק הוק הוא בעל קיבולת גדולה, המאפשרת נשיאה של עד 14 לוחמים על ציודם כאשר מורכבים כיסאות, ויותר לוחמים בתצורה חלקה (ללא כיסאות). לבלק הוק דלתות החלקה בשני צידיו, המאפשרות טעינה ופריקה מהירה של חיילים בשדה הקרב. בתצורות שונות, תא המטען מאפשר שימוש כאמבולנס מעופף וכן למטרות אספקה או ביון.
    מבנה המסוק מקנה לו שרידות גבוהה בשדה הקרב. להבי הרוטור הראשי עמידים בפני פגיעת קליעים בקוטר של עד 23 מ"מ, מערכות ההנעה שמישות לפרק זמן של עד 30 דקות לאחר אובדן כל השמן, מערכת טורבינות כפולה, מיכלי דלק עמידים בפני התרסקות ומושבי טייס וטייס משנה חסיני כדורים. מסוף שנות השמונים יוצר דגם משופר (UH-60L), עם מנועים חדשים. נכון לשנת 2006, דגם חדש (UH-60M) נמצא בפיתוח ואמור להיכנס לשירות בשנת 2007 (הדגם המדובר הוא הדגם החמוש של בלק הוק).

    [סרטוטו של הבלק הוק (UH-60A)]


    דגמיו העיקריים של הבלק הוק :

    במהלך השנים יוצרו דגמים רבים ושונים של מסוק ה-UH-60. את הדגם הבסיסי של המסוק, המשרת בחיל-האוויר האמריקני ניתן לציין בכנפיים המכונות ESSS.
    (External Stores Support System למי ששאל)
    ומאפשרות תלייה של מיכלי דלק חיצוניים, נתיקים. הדגמים השונים של המסוק מצויידים בהתאם למשימות אשר אותן הם מיועדים למלא.

    UH-60 Black Hawk הדגם המקורי והבסיסי של חיל-האוויר האמריקני. דגם זה מופעל בידי צוות של 4 אנשי צוות אוויר ומסוגל לשאת 14 לוחמים עם התקנת כיסאות, ויותר בתצורה חלקה (ללא כיסאות). הוא מצוייד במנועי T-700-GE-701.
    UH-60L הדגם הבסיסי הפעיל בעיקר בצבא ארצות הברית
    HH/MH-60G Pave Hawk דגם לחילוץ, הצלה ומבצעים מיוחדים של חיל האוויר האמריקאי
    SH-60 Sea HawK דגם ימי (יש לו תת גרסאות), בשירות חיל הים האמריקאי מאז שנת 1983.
    UH-60Q Medevac דגם מיוחד עם ציוד רפואי לחילוץ ופינוי פצועים
    MH-60K דגם לצבא ארצות הברית בעל יכולת חדירה בגובה נמוך בכל מזג אוויר ובעל עמידות גבוהה
    HH-60J Jay Hawk דגם מיוחד עבור משמר החופים האמריקאי מאז שנת 1999.
    S-70A Fire Hawk דגם מיוחד לכיבוי שריפות
    VH-60N דגם מיוחד לתובלת אח"מים כגון נשיא ארצות הברית
    UH-60M דגם חדש שעתיד להיכנס השנה לשירות, בעל מנוע, מערכות ויכולות משופרים
    CH-60 - בשירות חיל הים האמריקני וחיל הנחתים האמריקני

    באשכול הזה אני אנסה להגיע ולהרחיב על רוב הדגימים המגוונים הללו...


    (ה SH-60 Sea HawK של חיל הים האמריקני כמובן..)


    (ה HH-60J Jay Hawk של משמר החופים האמריקני)


    (זהו לא אחר מאשר VH-60N או Marine one מסוקו של נשיא ארה"ב)


    מנוע המסוק:

    את המנועים משפחת מנועי T700/CT7 ניתן למצוא כיום בלמעלה מ-21 כלי טיס שונים, בעלי כנף קבועה או רוטור, אצל יותר מ-150 לקוחות ב-61 מדינות, והיא נחשבת למשפחת המנועים המתקדמת מסוגה. הדגם הבסיסי של המנוע, T700/CT7, פותח במקור עבור מסוקי הבלק-הוק UH-60A של חיל-האוויר האמריקני, תוך יישום לקחים שנלמדו מהפעלת מסוקים במלחמת וייטנאם. הדרישות העיקריות שהוצגו בפני צוות המתכננים כללו עמידות, בטיחות ופעולה אמינה בתנאים סביבתיים קשים בתחזוקה מינימלית. בתקופה מאוחרת יותר, בחר צבא ארצות הברית להשתמש בדגמים מתקדמים של מנועים ממשפחה זו (701 ו-701C) למסוקים מתקדמים כמו האפאצ'י וה-UH-60L .


    המנוע של מסוק הבלק הוק (נלקח מאתר General Electric)

    נתונים (הנתונים מתייחסים לדגמים המופעלים על-ידי חיל-האוויר הישראלי)


    יצרן - סיקורסקי, ארצות הברית
    אורך - 15.26 מטר
    גובה - 5.13 מטר
    משקל:ריק - 5,700 ק"ג,מרבי - 10,000 ק"ג
    קוטר הרוטור הראשי - 16.23 מטר
    הנעה - שני מנועים מתוצרת ג'נרל אלקטריק (GE-T700-701), בעלי הספק של 1,560 כ"ס כל אחד
    מהירות מרבית - 357 קמ"ש
    טווח טיסה (ללא מיכלי דלק חיצוניים) 468 ק"מ
    תקרת שירות - 5.8 ק"מ
    חימוש כללי - שני מקלעים בינוניים (בקוטר 7.62 מ"מ) או כבדים (בקוטר 0.5 אינטש)
    תכולה - 22 חיילים
    אנשי צוות - שלושה או ארבעה
    מחיר - 6 עד 10 מיליון דולר

    Specifications
    Manufacturer Sikorsky Aircraft
    Performance Max Cruise Speed
    4,000 ft; 95°F 152 knots
    2,000 ft; 70°F 159 knots
    SLS 155 knots
    VNE 193 knots
    Vertical rate of Climb 95% MRP
    4,000 ft; 95°F 1,550 ft per minute
    2,000 ft; 70°F 2,750 ft per minute
    SLS > 3,000 ft per minute
    Service Ceiling (ISA day) 19,1510 ft
    Hover Ceiling MRP-OGE
    95°F 7,650 ft
    70°F 9,375 ft
    Standard Day 11,125 ft
    Weight Empty 11,516 Lbs
    Mission gross weight - 17,432 Lbs
    Maximum gross weight - 22,000 Lbs
    Maximum gross weight (ferry) - 24,500 Lbs
    Length 64 ft 10 in
    Height 16 ft 10 in
    Rotor Diameter 53 ft 8 in
    Four titanium and fiberglass blades
    (נלקח מאתר סיקורסקי היצרן של המסוק)


    הינשוף בשירות חיל-האוויר הישראלי

    בחיל-האוויר הישראלי משרתים שלושה דגמים של מסוף הינשוף, המסומנים ינשוף 1, 2 ו-3. המשמשים במקביל למסוקי היסעור במשימות של תובלת-סער, פינוי וחילוץ.

    כבר בשנת 1983 בחן צוות ניסוי של חיל-האוויר את מסוק הבלק-הוק כמחליף אפשרי למסוקי האנפה. מסוק אחד הגיע ארצה בטיסה ישירה, לאחר שעבר מספר תדלוקים אוויריים לאורך הדרך. ביחד עם המסוק עצמו הגיעו שני טייסים, מכונאי מוטס וצוות מדריכים. המסוק עבר בארץ סדרת ניסויים מקיפה ונבדק בידי צוות ניסוי בחתכים שונים של תנאי שטח, גובה ומשימות המאפיינים את השימוש במסוקי סער בחיל-האוויר הישראלי. כל אחד מטייסי הניסוי ביצע מספר טיסות היכרות ומספר מבחני טיסה. לאחר ביצוע יותר מ-40 שעות טיסה בלמעלה מ-61 גיחות, המליץ צוות הבדיקה לרכוש את המסוק. בשל בעיות תקציב, חלף למעלה מעשור מאז בחינת המסוק בארץ וקבלת ההחלטה הראשונית לרכישת המסוק ועד שבשנת 1994 קיבל חיל-האוויר את עשרת מסוקי הבלק-הוק הראשונים, מדגם UH-60A, שהיו מעודפי חיל-האוויר האמריקני וניתנו לישראל בזכות האיפוק שגילתה בזמן מלחמת המפרץ הראשונה. בצה"ל קיבל המסוק את הכינוי "ינשוף", והוצבו לשירות לצד מסוקי האנפה בטייסת 124 ("טייסת החרב המתהפכת").

    רוב המסוקים הוטסו לארץ בשני מטוסי גלאקסי C-5 אמריקאיים, חמישה מסוקים בכל מטוס שנחתו ב-16 וב-18 באוגוסט. יוצרו בשנים 1977 עד 1979, והוצאו משירות פעיל בצבא האמריקאי כשלושה שבועות לפני הגעתם לארץ. לפני שהגיעו לישראל צברו המסוקים למעלה מ-2000 שעות טיסה ועל כן עברו שיפוץ מקיף ושדרוג של המערכות לפני כניסתם לשירות פעיל. השינויים שהוכנסו למסוקים כללו החלפה של מערכת הקשר, התקנת תצוגת מפה-נעה, התקנת חבילות הגנה עצמית ומערכות נוספות, ותקופה קצרה לאחר מכן נכנסו המסוקים לשירות פעיל כמסוקי סער וחילוץ.

    במהלך שנת 1997 הזמין חיל-האוויר הישראלי 15 מסוקי בלק-הוק חדשים מדגם S-70A-50 החדש, ישירות מחברת סיקורסקי. המסוקים נמכרו במסגרת הסכם "מכירת נשק למדינות זרות" הנערך בין הצבא האמריקני וחיל האוויר הישראלי והוערך בכ-180 מיליון דולרים. הדגם S-70A-50 זהה בתצורתו לדגם UH-60L של חיל-האוויר האמריקני. מסוקים אלו צוידו במערכות קשל ולוחמה אלקטרונית מתוצרת ישראל, כמו גם במנוף חילוץ מדגם HH-60G.
    המסוק הראשון, שמספרו 912, הועבר רשמית לידי חיל-האוויר הישראלי, במפעלי חברת סיקורסקי שבקונטיקט, ארצות הברית, ב-23 במרץ 1998. חמשת המסוקים הראשונים (במסגרת עסקה זו) הגיעו לנמל התעופה בן-גוריון בבטנו של מטוס גלאקסי C-5, של חיל-האוויר האמריקני, ב-27 במאי 1998. עם השלמת מסירת כל 15 המסוקים, עד תחילת חודש יולי באותה השנה, הפכה טייסת 124 לטייסת הראשונה בחיל-האוויר הישראלי המפעילה רק מסוקי בלק-הוק. שאר מסוקי האנפה שהיו ברשותה הועברו לטייסת 123 "ציפורי המדבר".

    בתחילת שנת 1999 החל חיל-האוויר הישראלי תוכנית השבחה, אשר במסגרתה צוידו חלק מהמסוקים החדשים בצינור לתדלוק אווירי ובמיכלי דלק נתיקים עיליים, המאפשרים גישה נוחה לתא המטען ושימוש במקלעים. השבחת המסוק הראשון מדגם ינשוף-2 הושלמה לקראת סוף שנת 1999 והוא ביצע את טיסת הבכורה בתחילת שנת 2000. מרכז ניסויי הטיסה של חיל-האוויר בדק את המסוק וביצע תידלוק אווירי ראשון במרץ 2000. המסוק הראשון, מספר 934, הוחזר לטייסת עד מאי 2000, אז פרסו לראשונה מספר מסוקים לטורקיה. מסוקי ה-UH-60A עברו אף הם שדרוג שכלל התקנה של מערכות קשר חדשות, מערכות לוחמה אלקטרונית, מערכת ניווט, מערכת תצוגה לילית ומערכות חילוץ.

    בשנת 2000 נחתמה עיסקה נוספת עם חברת "סיקורסקי", במסגרתה רכש חיל-האוויר 24 מסוקי בלק-הוק חדשים (מדגם לימה), 70 מנועי T700-GE-701C וכן 29 מנועים נוספים ארוזים לחירום. בנוסף, כללה העסקה רכישה של רכיבים נוספים, חלקי חילוף וציוד תמיכה. המסוקים החדשים זהים כמעט לחלוטין בתצורתם למסוקי הבלק-הוק המשופרים אשר נקלטו בחיל-האוויר בשנת 1998. בתחילת חודש אוגוסט 2002 הגיעו חמשת המסוקים הראשונים לישראל, וב-8 באוגוסט נפתחה באופן רשמי טייסת "ציפורי המדבר", בה נקלטו המסוקים ומסוקי האנפות הישנות נמכרו לארצות אפריקאיות וכך תם עידן האנפה בחיל האויר הישראלי.

    טייסות בלק-הוק בחיל-האוויר:

    טייסת 124 - טייסת החרב המתהפכת:
    טייסת 124, "טייסת החרב המתהפכת", פועלת מבסיס חיל-האוויר בפלמחים.

    בשנת 1994 הייתה "טייסת החרב המתהפכת" לטייסת הראשונה בחיל-האוויר שמפעילה מסוקי ינשוף-1 (בלק-הוק, UH-60A). ביחד עם מסוקי הינשוף-1, הפעילה הטייסת את מסוקי הבל 212 הישנים. ביולי 1998 קיבלה הטייסת 15 מסוקי S-70A-50, שנקראים בחיל-האוויר הישראלי ינשוף-2. עם קבלת המסוקים הועברו מסוקי הבל-212 לטייסת ציפורי המדבר והטייסת הפעילה את 15 מסוקי הינשוף-2 לצד 10 מסוקי הינשוף-1 שקבלה בעבר (סה"כ 25 מסוקי ינשוף מדגמים שונים).במלחמת לבנון השנייה פעלה הטייסת לחילוץ פצועים ופינוי נפגעים וזכתה על כך לצל"ש יחידתי.

    טייסת 123 - טייסת ציפורי המדבר


    טייסת 123 ("טייסת ציפורי המדבר"), פועלת מבסיס חיל-האוויר בחצרים (בח"א 6). בעבר נקראה הטייסת "טייסת הבלים הדרומית"(עד הגעתו של עידן הבלק הוקים).
    עיקר משימותיה של הטייסת הן משימות תובלה וחילוץ של לוחמים, אך הטייסת מבצעת גם משימות חילוץ של מטיילים ופינוי נפגעי תאונות דרכים.
    לפני הגעת הבלק הוק לטייסת ציפורי המדבר, הטייסת הפעילה את מסוקי הבל 212 האנפותששירתו בחיל האויר קרוב ליובל שנים בכבוד!.וב-8 באוגוסט 2002 נפתחה באופן רשמי הטייסת, לאחר קליטת 5 מסוקי הינשוף הראשונים.
    במלחמת לבנון השנייה פעלה הטייסת לחילוץ פצועים ופינוי נפגעים וזכתה על כך לצל"ש יחידתי.

    דגמי הינשוף בחיל-האוויר הישראלי

    ינשוף 1
    ב-1994 נקלטו מסוקי UH-60A מעודפי צבא ארצות הברית. בצה"ל מסוקים אלו נקראים ינשוף-1.
    יחידת האחזקה האווירית של חיל-האוויר פועלת במהלך השנים להתאים ככל שניתן את מפרט חליפת ה-UH-60A לנתוני ה-UH-60L שנרכשו מאוחר יותר ולעדכן את כל הינשופים במערכות ייחודיות על פי דרישות חיל האוויר.מסוקי הינשוף 1 של חיל-האוויר צבועים בצבע שחור.

    ינשוף 2
    ב-1998 נקלטו מסוקי UH-60L שנרכשו ישירות מסיקורסקי (המטוסים נרכשו בשנת 1997). בצה"ל מסוקים אלו נקראים ינשוף-2. מסוקי UH-60L מצויידים במנועים בעלי הספק הגבוה ב-24% מאשר המנועים שבהם מצויידים מסוקי ה-UH-60A (ינשוף 1). פרט לכך מסוקים אלו הם בעלי גיר, מערכות אוויוניקה שונות מאלו שהיו בדגמים הישנים וכן שיפורים פנימיים, יכולת תדלוק אווירי, נשיאת מיכלי דלק נתיקים או טילי נ"ט. 15 ממסוקי הינשוף 2 עברו השבחה במסגרת פרויקט "ינשוף משופר" שהחל בשנת 1999. מסוקי הינשוף-2 של חיל-האוויר צבועים בצבע שחור.

    ינשוף 3

    מסוק מדגם "ינשוף 3" בסכימת צביעה מדבריתמבשנת 2000 נחתמה עסקת רכש נוספת בין חיל-האוויר הישראלי וחברת סיקורסקי האמריקנית. ראשוני הינשופים אשר סופקו לחיל האוויר במסגרת עסקה זו הגיעו לבסיס נבטים), בבטנם של מטוסי גלאקסי אמריקניים בחודשים יולי-אוגוסט 2002. המסוקים הם מדגם UH-60L, ונרכשו ישירות מסיקורסקי, ונקראים ינשוף-3.
    במהלך טקס קליטת המסוקים, שהתקיים בבסיס חיל-האוויר בחצרים , בח"א 6, נפתחה מחדש טייסת 123 ("טייסת צפורי המדבר").
    מסוקי ינשוף 3 מאפשרים התקנה של מיכלי דלק נתיקים עיליים, וצבועים בצבעי הסוואה מדבריים.


    הבדלים ויזואליים בין הדגמים
    ניתן להבחין בין ינשוף 1 לבין ינשופים מדגמי 2 ו-3 על פי מבנה חלון הטייס. בינשוף 1, ניתן להבחין בחלון הזזה מלבני בעוד שבינשוף 2 ו-3 ישנם פתחי איוורור עגולים.
    ינשוף 1 אינו נושא מיכלי דלק נתיקים, בעוד שחלק מינשופי דגם 2 ו-3 נושאים מיכלי דלק נתיקים עיליים, התלויים על כנפונים מעל דלתות תא הנוסעים

    טוב זה כל החומר שיש לי בנתיים אני יחפש עוד ויעלה וישבח את האשכול הזה..

    קרדיטים: לאתר ויקיפדיה (למרות שאת הערך על הבלק הוק אני כתבתי שם)
    לאתר http://www.fas.org/man/dod-101/sys/ac/uh-60.htm#medevac
    ולאתר חיל האויר הישראלי שנתנו לי את החומר..


    אוקי נמשיך עם חומר חדש..
    החומר הוא רובו באנגלית מצטער למי שהאנגלית שלו חלשה אין חומר על הגירסאות הללו בעיברית...


    טוב אז אנחנו נחיל עכשיו:
    HH-60J Jayhawk
    The HH-60J Jayhawk is a medium-range recovery helicopter. The HH-60J is used to perform search and rescue, law enforcement, military readiness, and marine environmental protection missions.

    In 1986 the HH-60 Jayhawk was selected to replace the aging HH-3F Pelican as the Coast Guard's medium range helicopter. Implementation of the HH-60J began in March of 1990 with the delivery of the first airframe to NAS Patuxent River, Maryland for developmental testing. ATC Mobile, Alabama was the first Cost Guard unit to fly the aircraft as instructor pilots prepared for pilot training in March 1991. Coast Guard Air Station Elizabeth City was the first operational unit with the Jayhawk.

    The United States Coast Guard built a fleet of 42 medium-range Sikorsky HH-60J Jayhawk helicopters to its fleet of aircraft. Jayhawks have replaced the Sikorsky HH-3F Pelican helicopters that the Coast Guard has used for over 20 years. The HH-60J is similar to the HH-3F in many ways, and the assigned mission are the same. However, the HH-60J has numerous upgrades including a state of the art electronics package. The HH-60J is lighter, faster and the engines have more power.

    The power provided by the twin T700-GE-401C General Electric turbine engines, each rated at 1662 shaft horsepower, gives the aircraft a maximum takeoff weight of 21,884 pounds and enables a cargo sling load of 6,000 pounds. The HH-60J can fly 300 miles offshore, remain on-scene for 45 minutes, recover six survivors, and return with fuel reserves.

    The Jayhawk's state-of-the art radar, radio, and navigation equipment enables the helicopter to carry out the Coast Guard's search and rescue, law enforcement, military readiness, and marine environmental protection missions efficiently and effectively. The Jayhawk uses the NAVSTAR Global Positioning System as its primary long range navigational aid. On board the Jayhawk, the Collins RCVR-3A radio simultaneously receives information from four of the system's 18 worldwide satellites and converts it into latitude fixes, pinpointing the helicopter's position.

    The H-60 can not perform water landings, as the H-3 was capable of. However, with its twin T700-GE-401C engines, the Jayhawk can fly 300 miles offshore, remain on scene 45 minutes, hoist six people on board, and return to its point of origin with a safe fuel reserve. Normal cruising speeds of 135-140 knots can be increased to a "dash" speed of 180 knots when necessary. The H-60 will fly comfortably at 140 knots for 6-7 hours.

    Though normally stationed ashore, the Jayhawk can be carried aboard 270-foot WMEC and 378-foot WHEC Coast Guard Cutters. These cutters are capable of refueling and supporting the helicopter for the duration of a cutter patrol. They assist in the missions of search and rescue, enforcement of laws and treaties including drug interdiction, marine environmental protection, and military readiness.

    The United States Coast Guard will upgrade and modernize its current Sikorsky HH-60J JAYHAWK helicopter fleet to meet its expanded Homeland Defense responsibilities, according to the revised Deepwater Implementation Plan presented to Congress in April 2005. Deepwater outlines the USCG?s long-range acquisition strategy across its entire inventory of cutters and aircraft to provide improved systems for command, control, communications, computers, intelligence, surveillance, and reconnaissance (C4ISR) and innovative logistics support.

    An earlier version of Deepwater called for the purchase of a new and smaller aircraft to replace the JAYHAWK as the Coast Guard?s Medium Range Recovery (MMR) Helicopter. In light of the USCG's post 9-11 requirements, Deepwater now forgoes the new aircraft and calls for upgrading the current HH-60J JAYHAWK.

    The newly-designated MH-60T will be fitted with a new state-of-the-art cockpit, new search /weather radar and Electro-Optics/IR units, upgraded engines and airframe, and an Airborne Use of Force Package to provide more firepower and protection from small arms fire.

    The JAYHAWK is a variant of the Sikorsky H-60 product line currently used by all five branches of the US military along with 25 governments across the world. The JAYHAWK is a rugged, proven, versatile multi-mission military aircraft well suited to the task. Sikorsky Aircraft delivered 42 HH-60Js to the Coast Guard for search and rescue (SAR), offshore law enforcement, drug interdiction, aids to navigation and environmental protection.





    http://mywebpages.comcast.net/twilighteldr...es/08200616.jPG

    http://www.jetphotos.net/img/2/9/4/4...1046990449.jpg
    (התמונות הן בלינק ישיר משום שהם גדולות מידי לפורום)


    טוב חברה תראו בגלל אורכו הבלתי רגיל של האשכול אני חושב שכדי שאני יעצור את הכתיבה כאן.. אבל עם אתם רוצים עוד חומר תגיבו ותגידו שאתם מעוניינים ואני איתן עוד המון חומר על המסוק הנפלא הזה!

  • #2
    כל הכבוד טום!!
    אלירן כהן VFS1
    נשיא ומייסד בית הספר לטיסה וירטואלית VFS
    צרו קשר דרך הפייסבוק:
    https://www.facebook.com/celiran

    הערה


    • #3
      כל הכבוד
      ממש יפה!
      4X-AIB
      Alon Spitzer
      Gmail: [email protected]

      הערה


      • #4
        אחלה מידע
        נראה לי שאפילו יצרן המסוק לא מכיר את כל השימושים שעושים איתו
        <span style=\'color:blue\'>אבי, טייס VFS
        בוגר CVFR מחזור 25
        *SHM201*
        מסנג'ר: [email protected]
        </span>

        הערה


        • #5
          תודה רבה&#33;

          הערה


          • #6
            כל הכבוד

            הערה


            • #7
              כל הכבוד &#33;&#33;&#33; על השקעה
              --------------------------------
              אבי אליעזרה
              4X-AVD
              בוגר קורס 29 Cvfr
              מסנג&#39;ר:
              -SHM026-

              הערה

              מעבד...
              X